תקוה וגבורה - ובטחת כי יש תקוה

״וּֽ֭בָטַחְתָּ כִּי יֵ֣שׁ תִּקְוָ֑ה״

איך מקווים?

אפשר לדרוש מהמציאות שתשתנה. לזעוק לעולם שמה שקורה עכשיו לא בסדר, לא ייתכן, חייב להשתנות.

אפשר.

האם זה מועיל?

ממממ

לרוב לא.

אנחנו כאלה קטנים, בשכל ובגודל, והמציאות היא עצומה, מורכבת, אינסופית.

לעומת המציאות, אנחנו פחות מנמלה בעקבו של פיל.

אז איך מקווים?

המילה תקוה נבנתה מהמילה קו.

ישנו קו שמחבר בינינו לבין האינסוף, בורא העולם. ישנו קו שמחבר בין מה שאנחנו רוצים שיקרה, לבין מה שיכול לקרות. זהו קו קושר בינינו לבין האלוקים כי האלוקים הוא זה שיכול לגרום להכל לקרות.

הבחירה היא בידינו אם לאחוז בקו הזה או לא.

כשאוחזים בו, מבקשים דרכו ישועה, ומאמינים שהיא תקרה.

בלי לדרוש בצעקות ובלי לנהוג באלימות. פשוט מקווים ומאמינים.

״פשוט״…

אם זה כל כך פשוט, למה כל כך קשה לקוות?

בדרך כלל אנחנו לא נאחז בקו כי אנחנו לא מודעים בכלל לקיומו. מאיפה שנהיה מודעים? מי מלמד היום על קיומו, מי מאיתנו יודע שאפשר ורצוי וצריך לקוות?

המצוקות הקשות של השנה האחרונה עלולות להפיל אותנו ליאוש, או מסוגלות לעזור לנו ללמוד את כוח התקווה.

הידע היהודי העתיק הוא לא רק חוכמה שכלית, הוא דרך חיים של ריפוי.

לכו למי שמכיר ושאלו אותו. ואז לא תפסיקו לקוות.

״הַחֵ֣קֶר אֱל֣וֹהַ תִּמְצָ֑א, אִ֤ם עַד תַּכְלִ֖ית שַׁדַּ֣י תִּמְצָֽא? גָּבְהֵ֣י שָׁ֭מַיִם מַה תִּפְעָ֑ל, עֲמֻקָּ֥ה מִ֝שְּׁא֗וֹל מַה־תֵּדָֽע?

אֲרֻכָּ֣ה מֵאֶ֣רֶץ מִדָּ֑הּ וּ֝רְחָבָ֗ה מִנִּי יָֽם…

אִם אַ֭תָּ֗ה הֲכִינ֣וֹתָ לִבֶּ֑ךָ וּפָרַשְׂתָּ֖ אֵלָ֣יו כַּפֶּֽךָ… כִּי אָ֤ז תִּשָּׂ֣א פָנֶ֣יךָ מִמּ֑וּם וְהָיִ֥יתָ מֻ֝צָ֗ק וְלֹ֣א תִירָֽא…

וּֽ֭בָטַחְתָּ כִּי יֵ֣שׁ תִּקְוָ֑ה

וְ֝חָפַרְתָּ֗ לָבֶ֥טַח תִּשְׁכָּֽב וְֽ֭רָבַצְתָּ וְאֵ֣ין מַחֲרִ֑יד

וְחִלּ֖וּ פָנֶ֣יךָ רַבִּֽים״

(מתוך: התנ״ך, ספר איוב)

בציור: תקווה שהתממשה ב״ה.

עיפרון על נייר.