תקוה וגבורה - ושבו בנים לגבולם

״וְיֵשׁ תִּקְוָ֥ה לְאַחֲרִיתֵ֖ךְ נְאֻם ה׳, וְשָׁ֥בוּ בָנִ֖ים לִגְבוּלָֽם״

פעם המילה נסיון היתה מעצבנת אותי.

למה עושים לי נסיון? למה מחפשים אותי, רוצים שאפול?

עד שלמדתי ששורש המילה נסיון הוא נס.

נס הוא אירוע שמעל לטבע.

נס הוא התעלות, טיפוס מלמטה למעלה, כמו דגל שמתנוסס.

כשאדם נמצא בזמן ניסיון, הוא נמצא במעלית שלוקחת אותו לשמיים.

במעלית הזאת האדם עובר שינוי רוחני ושכלי, שדומה לשינוי שעובר התינוק למבוגר. בזמן נסיון האדם מסוגל להתעלות מיצור ארצי וגופני לאדם שדומה לעליון, אדם עם נשמה חזקה שקרובה לאלוקים.

אנחנו מגיעים לעולם כדי לעבור את הדרך הזאת בדיוק ולכן במהלך חיינו יהיו לנו נסיונות וכל אחד מאיתנו יתבקש להיכנס למעלית לפרק זמן מסויים.

ואלה הדברים שנחווה במעלית הזאת, במינונים שונים: אימה. דאגה. חוסר אונים. תסכול וזעם. וכאב. כאב כאב כאב.

אלה הם החומרים שמהם עשויה ההתעלות, והם כואבים כמו צירי לידה.

כל החוויות הקשות הללו לא נועדו לכך שאנחנו נסבול, הפוך, הן נועדו לכך שניוולד מחדש. שנצא מהם חזקים, גמישים ומלאי כוח.

כמו מתאמן שהולך לחדר כושר ומסכים להתאמץ ולכאוב על המכשירים כי הוא יודע שככה הגוף שלו מתחזק, הניסיון הוא חדר הכושר של הנפש. כדי לצלוח אותו, כדאי שנחשוב כמו המתאמן:

1. המכשיר הזה מיועד לי, הוא יחזק את השריר שעדיין חלש אצלי.

2. אני יכול להחזיק מעמד בזמן הכאב.

3. הכאב הוא זמני ואחריו אהיה חזק ויהיה לי טוב.

וממש בבסיס, להאמין: כל ניסיון שבא לנו הוא מאת ה׳.

האמונה בה׳ ובהשגחה שלו היא תתן לנו כוח לעבור הכל, לסגל לעצמנו עוד כוחות, ללדת את עצמנו מחדש ולהתעלות.

כשהמתאמן נכנס לחדר הכושר, הוא בא לשם עם אמונה שהוא יעבור את הכאב הנורא ויצמח ממנו.

ומה נותן לו כוח לעבור את כל הסבל?

התקווה.

אפשר לסכם את שנת תשפ״ד כשנת ניסיון עצום לכולנו.

אך בתוכנו רבים שעבורם השנה הזאת היתה ניסיון מעורר יראה ממש. משפחות השכול, משפחות המפונים, חיילנו הפצועים.

ומעל כולם, חטופנו, הוריהם ובני משפחתם.

מה יאפשר לנו לעבור את התקופה הזאת?

התקווה.

״וְיֵשׁ תִּקְוָ֥ה לְאַחֲרִיתֵ֖ךְ נְאֻם ה׳, וְשָׁ֥בוּ בָנִ֖ים לִגְבוּלָֽם״

הציור בהשראת אבינתן אור

הדברים נכתבו בהשראת אימו הגיבורה דיצה אור ובני משפחתה.

שה׳ ישמור וינצור אותו ואת כל חטופנו

שאנחנו מתפללים לשלומם וישועתם המהירה.