כלניות

״וַיִּקַּח מֵאַבְנֵי הַמָּקוֹם

וַיַּשְׁכֵּם יַעֲקֹב בַּבֹּקֶר וַיִּקַּח אֶת הָאֶבֶן אֲשֶׁר שָׂם מְרַאֲשֹׁתָיו וַיָּשֶׂם אֹתָהּ מַצֵּבָה

קוּם צֵא מִן הָאָרֶץ הַזֹּאת וְשׁוּב אֶל אֶרֶץ מוֹלַדְתֶּךָ.

וַיֹּאמֶר יַעֲקֹב לְאֶחָיו לִקְטוּ אֲבָנִים וַיִּקְחוּ אֲבָנִים וַיַּעֲשׂוּ גָל

הִנֵּה הַגַּל הַזֶּה וְהִנֵּה הַמַצֵּבָה״

(בראשית, פרשת ויצא)

רש״י פרק כח׳ פס׳ יז׳:

״אֵין זֶה כִּי אִם בֵּית אֱלֹהִים וְזֶה שַׁעַר הַשָּׁמָיִם.״

״וְעַל שֵׁם "יִהְיֶה בֵּית אֱלֹהִים" קְרָאוֹ "בֵּית אֵל". וְהוּא הַר הַמּוֹרִיָּה שֶׁהִתְפַּלֵּל בּוֹ אַבְרָהָם, וְהוּא שָׂדֶה שֶׁהִתְפַּלֵּל בּוֹ יִצְחָק, כְּדִכְתִיב: "לָשׂוּחַ בַּשָּׂדֶה". דְּהָכִי אַמְרִינָן בִּפְסָחִים: "אֶל הַר ה' וְאֶל בֵּית אֱלֹהֵי יַעֲקֹב" – מַאי שְׁנָא "יַעֲקֹב"? אֶלָּא לֹא כְאַבְרָהָם שֶׁקְּרָאוֹ "הָר", דִּכְתִיב: "בְּהַר ה' יֵרָאֶה". וְלֹא כְיִצְחָק שֶׁקְּרָאוֹ "שָׂדֶה", דִכְתִיב: "לָשׂוּחַ בַּשָּׂדֶה". אֶלָּא כְיַעֲקֹב שֶׁקְּרָאוֹ "בָּיִת".

יש הר, יש שדה ויש בית. ויש מקום שהוא גם וגם גם. יש הר ובו שבילים המגלים את צפונותיו, ויש שדה שנפרש להציג פרחי בר עליזים, ויש בית, והבית הוא החיבוק החם של שבילי ההר, והוא הפנים הצוהלות של השדה והוא המקום שבו הכל מונח נכון ולכן הכל מתייצב ולכן הכל צומח וזה שער השמיים.

גל אבנים נהיה יציב כשמחברים את האבנים מתוך סדר, בעזרת תוכנית מוכנה מראש. ואם התוכנית משוכללת מאוד, מצליחים ליצור מהאבנים גם בית. כך בחומר וכך גם בנפש. כשכל חלקי הנפש מסודרים נכון, לפי תוכנית, יש בנפש תחושה של בית ואז אפשר לחוש בבית בכל מקום. גם אם את בהר וגם אם את בשדה. וגם אם את לא לגמרי יודעת איפה את.

ותחושת הבית היא תחושת הכינוס, התחושה שהמורכבות מסודרת, וכל החלקים עובדים יחד בהרמוניה למען אותה המטרה, למענך. גלי הרגש הסוערים שבך נרגעים ונפשך יציבה ושומרת ואומרת לך שיש לך מקום, כי יש לך בית.

ואם יש לך בית פנימי, זה סימן שיש לקיומך תכלית, יש לך למה לקום ויש לך למה לעבוד ויש לך למה לחיות וזה הבית. וזה שער השמיים.