מַעְיַן גַּנִּים בְּאֵר מַיִם חַיִּים

חיים הם לא 120 שנה מתוך נצח. חיים במשמעותם העמוקה הם הנצח עצמו. הקיום הנצחי.

מי לא רוצה להתקיים לנצח?

התורה היא תורת חיים, והיא מורכבת מארבע רבדים: פשט, רמז, דרש וסוד.

ארבעת הרבדים הללו אומרים לנו משהו מעבר לסוגי פרשנויות שונים.

הם אומרים לנו שכל דבר חי מתחיל בנקודה של סוד.

במהלך התפתחותו הסוד מתחיל לצוץ מעל פני השטח, לאט לאט נפתח, ויחסי הגלוי והנסתר מתחילים להתהפך:

בתחילה הוא מציע דרש, כמו חיוך ראשון של תינוק, קצת רחוק וחולמני אך מפתה מספיק כדי להעיר אדישים. אח״כ מגיע הרמז, מונח לפתחנו כשהוא מתחיל להבין אלף בית ומקשר בינן לבין הסובב אותו, ולבסוף, כנפיו פרושות במלוא הדרן, בפשטות שכזו הוא משתמש באותן אותיות לצרף משפטים מורכבים ולהוריד לעולם רעיונות המזיזים את ההרים העקשניים ביותר.

כל הפלא הזה מתחיל בסוד.

מניקבה נסתרת בארץ המוריה. נחבא מתחת לסלע כביר. מכוסה במסך מוריק ורענן.

מעטים הזוכים לגלות את הפלא הזה.

לכל סוד יש את יוצרו, וכך הן הוראות היצירה:

צריך להגיע לניקבה נסתרת בארץ המוריה

להחביאה מתחת סלע כביר

לכסותה במסך מוריק ורענן

עד שבשלה היצירה.

ואז מימיה זורמים אל האדמה, נאספים רוטטים ומנצנצים וכולם מתאספים לשתות מהברכה.

כל לגימה נאספת ונמדדת.

ומוסיפה משקלה בחיי הנצח.

מַעְיַן גַּנִּים בְּאֵר מַיִם חַיִּים