עינייך בשדה - רות המואביה

סיפורה של רות המואביה, לכבוד חג השבועות.

רות, גדלה בבית מלך מואב ונאלצה לחוות משברים קשים עד שזכתה לחבור למשפחתו של בועז ולקחת חלק בשושלת המשיח.


"...וַתִּשַּׁק עָרְפָּה לַחֲמוֹתָהּ, וְרוּת דָּבְקָה בָּהּ... וַתֹּאמֶר רוּת: אַל תִּפְגְּעִי בִי לְעָזְבֵךְ לָשׁוּב מֵאַחֲרָיִךְ. כִּי אֶל אֲשֶׁר תֵּלְכִי אֵלֵךְ, וּבַאֲשֶׁר תָּלִינִי אָלִין. עַמֵּךְ עַמִּי, וֵאלֹקַיִךְ אֱלֹקי. בַּאֲשֶׁר תָּמוּתִי אָמוּת וְשָׁם אֶקָּבֵר, כֹּה יַעֲשֶׂה ה' לִי, וְכֹה יוֹסִיף, כִּי הַמָּוֶת, יַפְרִיד בֵּינִי וּבֵינֵךְ.

וַתֵּרֶא, כִּי מִתְאַמֶּצֶת הִיא לָלֶכֶת אִתָּהּ..." (מגילת רות פרק א' פס' יד')


הפרק הראשון במגילת רות הינו הרקע דרכו אנו לומדים על דמותה של רות. מהפסוקים עולה, שרות היא אשת חסד – היא עושה חסד עם חמותה כשהיא לא מניחה לה לחזור לבד לארץ. כמו כן, מהפסוקים עולה שרות מבקשת לדבוק בטוב, ולכן היא מבינה שעליה לדבוק בחמותה. ניכר שרות מבינה שדבקות כזאת כרוכה במאמץ ובוויתורים כואבים. רות שהגיעה ממואב, ידעה היטב שהבחירה בטוב היא לא בחירה קלה. זו בחירה מבלבלת, ולכן היא נזקקה להדרכתה של נעמי ושל עם ישראל. רות מחפשת דרך נעמי אדמה פוריה שתתמוך בצמיחת הגרעין הטוב שקיים בה.

הבחירה בטוב היא מבלבלת, כיוון שהקב"ה העלים את עצמו בכוונה בתוך העולם, כדי לאפשר לאדם להתאמץ וכך לזכות בטוב אמיתי ונצחי.

לפי שיטת ימימה, שני כוחות עיקריים פועלים בתוכנו, הכוח להיטיב (הלומד/ת) והכוח להרע (הילד/ה). המשימה שלנו היא לזהות אותם בזמן פעולתם ובעקבות הזיהוי – לבחור לפעול דרך הרצון שלנו להיטיב. וזאת בעזרת הכלל הקובע ש"ידיעת ההפכים היא אחת". ימימה מלמדת, שעלינו ללמוד להכיר את כל הכוחות שיש בנו, ועד שלא נלמד להכיר אותם, יהיו תחומים רבים בחיינו שבהם לא תהיה לנו אפשרות של בחירה בטוב, ואנחנו נהיה מובלים על ידי כוחות של "הילד/ה".

חז״ל מספרים על כוח הרע בגמרא:

״אמר רבי לוי: הוא שטן, הוא יצר הרע, הוא מלאך המות" (מסכת בבא בתרא דף טז, א)

יצר הרע הוא הקול הפנימי המסית את האדם לעשות רע, השטן הוא קול הפנימי שגורם לאדם רגשות אשמה ובושה על מעשיו, מלאך המוות הוא התוצאה - המתח והכעס המצטברים בנפש ובגוף וחוסמים את זרימת החיים שבו. על דרך ההיפוך נלמד מכך על כוחותיו של היצר הטוב: הוא הכוח הפנימי שמעודד לעשיית טוב, הוא הקול הפנימי החומל והמסנגר, והוא כוח החיים.


במגילה, רות מסמלת את התגלמות כוחותיו של יצר הטוב. כשרות מגיעה לשדה בועז ללקוט משאריות הקציר שיבולים עבורה ועבור נעמי, בועז מזהה בה את כוחות טוב הנסתרים האלה, ועל כן הוא פונה אליה בבקשה מיוחדת:

"וַיֹּאמֶר בֹּעַז אֶל רוּת: הֲלוֹא שָׁמַעַתְּ בִּתִּי, אַל תֵּלְכִי לִלְקֹט בְּשָׂדֶה אַחֵר, וְגַם לֹא תַעֲבוּרִי, מִזֶּה; וְכֹה תִדְבָּקִין, עִם נַעֲרֹתָי. עֵינַיִךְ בַּשָּׂדֶה אֲשֶׁר יִקְצֹרוּן, וְהָלַכְתְּ אַחֲרֵיהֶן." (רות ב' י'-ט')

כך מסביר ספר הזוהר את בקשתו של בועז מרות: זוהר פרשת ויקהל חלק ב׳: תנא) ברוח הקודש נאמר זה, משום שראה בועז, הדיין של ישראל, את העניוות של הצדֶקת ההיא, שאינה מגביהה עיניה לראות במקום אחר, אלא מול פניה, וראה כל מה שראתה בעין טובה, ולא הייתה בה עזות מצח, שיבח עיניה. תנב) מִשּׁוּם שֶׁיֵּשׁ עֵינַיִם שֶׁבִּשְׁבִילָן אֵין שׁוֹלֶטֶת בְּרָכָה בְּאוֹתוֹ מָקוֹם, וְהוּא רָאָה בָּהּ עַיִן טוֹבָה, שֶׁעַל כָּל מַה שֶּׁהִסְתַּכְּלָה הָיָה בְּעַיִן טוֹבָה. וְעוֹד, שֶׁרָאָה שֶׁהָיָה מַצְלִיחַ בְּיָדָהּ כָּל מַה שֶּׁהָיְתָה לוֹקַחַת נוֹסָף בַּשָּׂדֶה. וּבֹעַז הִתְבּוֹנֵן שֶׁרוּחַ הַקֹּדֶשׁ שׁוֹרָה עָלֶיהָ, וְאָז פָּתַח וְאָמַר, עֵינַיִךְ בַּשָּׂדֶה אֲשֶׁר יִקְצֹרוּן וְגוֹ'. אִם תֹּאמַר, בִּשְׁבִיל אוֹתָם הַלּוֹקְטִים כָּל אוֹתָם הָאֲחֵרִים, אֵיךְ אָמַר שֶׁתֵּלֵךְ אַחֲרֵיהֶם? לֹא הָיָה צָרִיךְ לִכְתֹּב אֶלָּא וְלָקַטְתְּ אַחֲרֵיהֶן. מַה זֶּה וְהָלַכְתְּ אַחֲרֵיהֶן? אֶלָּא בִּשְׁבִיל עֵינֶיהָ הוּא אָמַר, עֵינֶיהָ שֶׁהָיוּ גוֹרְמוֹת (בְּרָכוֹת רַבּוֹת, וְעַל כֵּן) בְּרָכוֹת לְלוֹקְטִים רַבִּים, וְעַל כֵּן וְהָלַכְתְּ אַחֲרֵיהֶן, אַחַר עֵינַיִךְ. כָּל שְׁאָר בְּנֵי הָעוֹלָם אֵין לָהֶם רְשׁוּת לָלֶכֶת אַחַר עֵינֵיהֶם, וְאַתְּ אַחַר עֵינַיִךְ, שֶׁעֵינַיִךְ גּוֹרְמוֹת לִבְרָכוֹת רַבּוֹת. תנג) דָּבָר אַחֵר בַּשָּׂדֶה אֲשֶׁר יִקְצֹרוּן - בֹּעַז רָאָה בְּרוּחַ הַקֹּדֶשׁ שֶׁעֲתִידִים לָצֵאת מִמֶּנָּה מְלָכִים עֶלְיוֹנִים שַׁלִּיטִים, שֶׁהֵם הָעֵינַיִם שֶׁל הַכֹּל, כְּמוֹ שֶׁהָיְתָה תָּמָר, שֶׁכָּתוּב בָּהּ (בראשית לח) וַתֵּשֶׁב בְּפֶתַח עֵינַיִם. הִתְיַשְּׁבָה בַּפֶּתַח שֶׁיּוֹצֵא מִמֶּנּוּ מְלָכִים שַׁלִּיטִים עֶלְיוֹנִים שֶׁנִּקְרָאִים עֵינַיִם, כְּמוֹ שֶׁנֶּאֱמַר (במדבר טו) אִם מֵעֵינֵי הָעֵדָה. כְּמוֹ שֶׁכָּל אֶבְרֵי הַגּוּף לֹא הוֹלְכִים אֶלָּא אַחַר הָעֵינַיִם, וְהָעֵינַיִם מַנְהִיגוֹת אֶת כָּל הַגּוּף - אַף כָּךְ מְלָכִים וְסַנְהֶדְרִין וְכָל אוֹתָם שַׁלִּיטִים, הַכֹּל הוֹלְכִים אַחֲרֵיהֶם (שֶׁהוֹלְכִים הָאֵיבָרִים אַחַר הָעֵינַיִם), וּמִשּׁוּם כָּךְ אָמַר לָהּ עֵינַיִךְ. אֵלּוּ הַמְּלָכִים וְהַשַּׁלִּיטִים שֶׁעֲתִידִים לָצֵאת מִמֶּנָּה. תנד) בַּשָּׂדֶה, אֵיזֶה שָׂדֶה? זֶה צִיּוֹן וִירוּשָׁלַיִם, שֶׁכָּתוּב (מיכה ג) צִיּוֹן שָׂדֶה תֵחָרֵשׁ. וְכָתוּב (בראשית כז) כְּרֵיחַ שָׂדֶה אֲשֶׁר בֵּרֲכוֹ ה', זוֹ יְרוּשָׁלַיִם. וְעַל כֵּן כָּתוּב עֵינַיִךְ בַּשָּׂדֶה, שֶׁהֵם הָעֵינַיִם שֶׁלָּהּ, שֶׁעֲתִידִים לָצֵאת מִמֶּנָּה, לֹא יִהְיוּ שַׁלִּיטִים אֶלָּא בַּשָּׂדֶה. אֲשֶׁר יִקְצֹרוּן, שֶׁהֲרֵי מֵאוֹתוֹ שָׂדֶה הָיוּ לוֹקְחִים כָּל בְּנֵי הָעוֹלָם תּוֹרָה וְאוֹר שֶׁמֵּאִיר, שֶׁכָּתוּב (ישעיה ב) כִּי מִצִּיּוֹן תֵּצֵא תוֹרָה.

האמירה של הזוהר על רות היא, שיש בה כוח מיוחד לראות דברים שאנשים רגילים לא רואים: רות שמחה בחלקה – ואנחנו הלא יודעים מה היה מצבה בשלב הזה – ולמרות זאת היתה בה מודעות עמוקה לחסד שה' העניק לה, ותחושה של הכרת תודה שלא גוררת אותה לקנאה וצרות עין בטוב שיש לאחרים. ועל כן, כשרות מתבוננת באדם כלשהו, היא רואה בו את הטוב שבו, ולא את הרע שבו. זה מאפשר לאדם הזה להתברך – ז"א להוסיף על הטוב הזה טוב נוסף. ומה ראה בה בועז? בועז ראה שיש בה פוטנציאל נסתר, כמו הזרע המוכמן באדמה, לכך שבעתיד יצאו ממנה בנים שיהיו מלכים, שינהיגו את ישראל ואת העולם (הלא הם שושלת בית דוד).


בטוב יש כוח נצחי, בגלל שהוא מחבר בין אנשים על ידי רצון להשפיע טוב. לא מספיק שרות קיבלה את הטוב לעצמה, העניין הוא שאת הטוב הזה היא משפיעה הלאה, לטובת העולם. בניה יהיו מלכים שיבנו את ירושלים ובית המקדש, ומשם יבואו "לקצור" – בית תפילה ייקרא לכל העמים, נקודת חיבור של כל העמים אל בוראם.


בציור "עינייך בשדה" ציירתי "דמות". בקפלי הטלית ניתן לראות רמזים להימצאותה של הדמות, אך הכיסא הריק מעיד שאין שם אף אחד... בכך ניסיתי להמחיש את הרעיון של "עיניים טובות". מי שיש לו עיניים טובות רואה את הפוטנציאל הגלום בכל אדם, את הנשמה האלוקית הקיימת בו. בציור זה, רמזתי להימצאותה של הנשמה גם כשלא רואים אותה.

עיניך בשדה שמן על בד 120:90 ס"מ

2019