שחרית

מתחילים לקרוא את ספר דברים.

עד שמחת תורה, קצת אחרי ראש השנה תשפ״ג, ילוו אותנו הדברים.

בספר דברים יש סוד ששייך רק לעם היהודי.

למרבה הצער, או השמחה, אי אפשר לחלוק את הסוד הזה אם אף אחד. גם אם ממש רוצים. כי הסוד לא באמת שייך לעם היהודי, הוא אצלינו בהשאלה. ו ״סוד השם ליראיו״.

זאת אומרת שכדי להבין את הסוד שכתוב בספר,

צריך לחיות את הדברים.

וצריך לאהוב את הדברים.

בכל לבבך ובכל נפשך ובכל מאודך.

אז אי אפשר להבין את הסוד אך אפשר לראות את תוצאותיו.

למשל

איך עם בלי בית שרד אלפיים שנה

וחזר

לביתו שחיכה רק לו.

איך קהילות פזורות משבעים מדינות חזרו להתאחד

עם שפה אחת. ורצון אחד. (טוב, בערך).

איך ניפצנו את מעגליות הטבע,

האביב עד החורף,

הלידה עד המוות,

את חוקיות התולעת הקטנה שמחוררת את העץ וחוגגת עליו עד שהוא מת… כשהיא בתוכו. מתה איתו.

לכולם זה קרה. ולנו לא.

איך הצלחנו לחמוק מכל זה?

פלא.

הסוד של ספר דברים.

שחרית