להפריד מים

'מים נוקבין' הוא השם שבחרתי לתערוכה הבאה שלי, שתוצג בע"ה בחגי תשרי במסגרת הביאנלה של ירושלים.

מים נוקבין הוא מונח קבלי, שמסמל את הכמיהה של האדם אל הרוחני, ואת הפעולות שהוא עושה כדי להתחבר אליו. המונח מתקשר לתהליך בריאת העולם כפי שהוא מתואר בתורה.

אלוקים ברא את העולם בשישה ימים, כאשר בכל יום ברא בעולם התפתחות חדשה.

ביום הראשון נברא האור.

ביום השני הופרדו המים: אלוקים יצר רקיע בתוך המים, שהפריד בין המים שמתחתיו לבין המים שמעליו[1]1.

איזו מין בריאה זו, מים מופרדים?

בתורה יש ארבעה רבדים של פרשנות, שהפשט – הפירוש המילולי של הטקסט - הוא הרובד הראשון שבהם.

ברבדים היותר עמוקים פורשים לפנינו חז"ל סיפור די מופלא.

וכך נכתב במדרש: ביום השני אלוקים ברא הפרדה בין המים שמעל לרקיע לבין המים שמתחת לרקיע. ההפרדה הזאת מעידה על כך שמעתה, המים שמעל והמים שמתחת – הם לא אותו הדבר.

מעכשיו, המים מסמלים שתי הוויות שונות, שני דברים הפוכים: צורה (מה הדבר) וחומר (ממה הוא עשוי). המים המופרדים הינם משל לכל מה שיש בעולמנו: דברים שאפשר להבדיל בין המהות הרוחנית שלהם לבין החומריות שלהם.

ההפרדה היתה קריעה כואבת, במדרש מסופר שהמים העליונים והתחתונים נפרדו אחד מהשני בבכיה[2]. אך היתה זו גם בריאה הנצרכת לתיקונו של עולם[3].

כעת, ה'מים' ומה שהם מסמלים, הפכו לשני כוחות מנוגדים: כוח זכרי וכוח נקבי.

מים דוכרין (זכריים) ומים נוקבין (נקביים)[4].

ומאז ועד היום, הם מתגעגעים אחד לשני, וכמהים להתאחד חזרה[5].

למה ההפרדה הזאת היתה נצרכת? היא היתה נצרכת כי תודעה רוחנית טהורה איננה מכילה את קיומו של החומר. כדי לקיים את העולם החומרי אלוקים ברא סביבה מתוחמת, מופרדת מן הרוחניות, והוא קרא לסביבה הזאת "עולם" משום שהיא מעלימה את הכוח הרוחני שמחייה אותה. העולם הוא למעשה "מדיום" שמכיל את החומר ומאפשר לו מפגש, על ידי קשרים מסויימים ובתנאים מסויימים, עם הרוחני.

יש אנשים שמסוגלים לחוות חיים שלמים בתוך קפסולת החומר שלהם, בלי טיפה של מודעות לרוחניות המחיה אותם, בלי להבין שכל מה שעובר עליהם בימי חייהם מתחיל משורש רוחני. כנגדם יש אנשים שמקדישים את חייהם ללמידה איך לפצח את חומות החומר, איך להחדיר אור רוחני אל התודעה ולהתחבר לשורשם.

המים הנוקבין מסמלים את התודעה החומרית של האדם, והגעגוע שלהם למים הדוכרין – את ההשתוקקות של האדם לפצח את שאלות היקום. כשאדם מכוון את הרצון שלו לרצונו של בורא העולם, הוא יוצר את המפגש, את חלון ההצצה מתוך כלא החומר אל מה שמעבר לו.

הציורים שמוצגים בתערוכה שלי נוצרו מתוך הרצון הזה, הרצון לחבר את התודעה שלי לשורש הרוחני שלו. הציורים מספרים סיפור רוחני, אך לא די לי בכך. לשמחתי גיליתי שגם המלאכה הציורית עצמה מהווה מפגש, חרירי הצצה, בין החומרי לבין הרוח.

אני מתפללת שהחוויה שלי בסטודיו תהיה חוויה של "מים נוקבין".

קו לקו , שמן על בד מוצמד לעץ, 2019

[1] בראשית א', ו'

[2] מדרש רבה פרשה ה', ד'

[3] בראשית רבה ד', ו'

[4] כמבואר בספרי קבלה

[5] רבינו בחיי, ויקרא ב'