גברים שרואים משם

האם יש הבדל בין גברים ונשים?

ואם יש הבדל, האם הוא תוצאה של הבניה חברתית, או של ההבדל הפיזיולוגי?

שאלות אלו ריתקו אותי שנים רבות.

כאמא צעירה, שמתי לב שהבנים שלי נמשכים לשחק בעיקר עם שני סוגי משחק: דברים שיש להם גלגלים, וקופסאות שחורות עם לחצנים (טלפון, שלט, כאלה).

כאמא צעירה לבנים בלבד, רציתי לשבור תבניות וקבעונות אז קניתי להם עגלה עם בובה. את העגלה הם ממש אהבו, היא שימשה למרדפים ברחבי הבית. בבובה הם השתמשו כאקדח.

סימנתי וי על הניסוי החברתי הראשון, והמשכתי להתבונן.

באותה תקופה יצא הספר "גברים ממאדים ונשים מנגה". כמה שנים אחר כך, עלתה ההצגה "להציל את איש המערות" של אבי קושניר. שתי היצירות הללו התבססו על ההבחנה שיש שוני, הבדל נפשי בין גברים לנשים. גברים ונשים נמשכים לעסוק בתחומים שונים, מפרשים סיטואציות בצורה שונה, משתמשים בשפה בצורה שונה. המוטו היה: "בואו תלמדו איש את שפת רעותו ולהיפך, וזה יפתור לכם המון בעיות".

מניסיון חיי חשבתי שהם צדקו. בהמשך למדתי מדר' פיטרסון שיש לכך ראיות מחקריות.

הבעיה היחידה היא, שהם ידעו להסביר את האיך ואת המה, ולא כל כך ידעו להסביר למה. (קושניר לקח אותנו לעידן המערות בהם גברים היו ציידים ונשים לקטניות, שזה אולי מסביר את התופעה מבחינה היסטורית, אך ממש לא מסביר אותה מבחינה מהותית).

כשהתחלתי ללמוד את "עץ החיים" הקבלי, התחלתי להבין גם את ה"למה". למה גברים ונשים כל כך שונים, ומה המטרה של השונות הזו.

ובכן, גברים ונשים הם שונים כיוון שאחד ממטרות קיומו של האדם היא לשפר את עצמו מבחינה נפשית. ואחת הדרכים לעשות את זה, היא שהאדם ילמד להתגבר על הדחפים האנוכיים שלו, וילמד את עצמו לדאוג לאחרים ולעשות חסד עם אנשים. כדי להעצים את האפקט של העבודה הזאת, על האדם לתת למישהו שהוא בדיוק הפוך ממנו. עליו ללמוד "לצאת" מאזור הנוחות שלו, "להיכנס" לראש של מישהו אחר, ולעבוד קשה כדי להבין איך ומה הוא יכול לתת לאותו אחר. (הדברים נכתבו בלשון זכר אך לגמרי מכוונים גם לנשים).

במילים אחרות, הגבר והאשה זקוקים אחד לשני כי הם משלימים זה את זה, ויחד עם זאת, הם מתחרפנים אחד מהשני כי הם לא מבינים זה את זה.

וכל זה נעשה על ידי בורא העולם - ב כ ו ו נ ה.

מהלימוד של עץ החיים, מתברר פן נוסף. מתברר, שהזדקקות ההדדית, איננה רק קטע אישי ורומנטי. מתברר שמדובר במבנה מהותי, שעליו מושתת כל העולם. מתברר, שאין דבר ביקום שאיננו תוצאה של חיבור בין זכר לנקבה. קיומו של העולם תלוי בצמיחה ובפריון, שהיא תוצאה של, נכון – חיבור בין כוח זכרי וכוח נקבי.

אבל כאן נכנס עוד טוויסט לעלילה. בתחילת הפוסט דיברתי על ההבדל בין גברים לנשים. כאן אני מדברת על כוחות זכריים לעומת כוחות נקביים.

ובכן, בכל אחד מאיתנו פועל כל מערך הכוחות של "עץ החיים". זאת אומרת, שבגברים קיימים גם כוחות נקביים ובנשים קיימים גם כוחות זכריים. כנראה שבשורה התחתונה, אישיותו של האדם, בין אם הוא גבר או היא אשה, נקבעת על ידי המינון והאיזון שבין הכוחות. מה שבעצם מצריך כל אדם לפתח מודעות לעצמו, להבין מהם הכוחות הדומיננטיים הפועלים בו, מה הוא צריך לטפח ומה לאזן.

גם הנושא הזה ישב בירכתי החקירה שלי עבור היצירות של התערוכה "מים נוקבין".

אתם כמובן מוזמנים לתערוכה, להשתתף בדיון הפנימי הזה כצופים או כמגיבים. במהלך התערוכה אעביר סדרה של הרצאות, עם זום – אין לחלק מהיצירות שיוצגו. הסיפור והמחשבות שלי שהובילו ליצירתן, והמובאות הטקסטואליים היהודיים.

בתמונה: ציור נוסף מתוך התערוכה.

"צרור החיים"

שמן על בד מוצמד לעץ, 2019