top of page

כתבוני לדורות Write Me Down For Future Generations

א לַ֭מְנַצֵּחַ עַל־אַיֶּ֥לֶת הַשַּׁ֗חַר מִזְמ֥וֹר לְדָוִֽד׃

ב אֵלִ֣י אֵ֭לִי לָמָ֣ה עֲזַבְתָּ֑נִי רָח֥וֹק מִֽ֝ישׁוּעָתִ֗י דִּבְרֵ֥י שַֽׁאֲגָתִֽי׃

ג אֱֽלֹהַ֗י אֶקְרָ֣א י֭וֹמָם וְלֹ֣א תַֽעֲנֶ֑ה וְ֝לַ֗יְלָה וְֽלֹא־דֻֽמִיָּ֥ה לִֽי׃

ד וְאַתָּ֥ה קָד֑וֹשׁ י֝וֹשֵׁ֗ב תְּהִלּ֥וֹת יִשְׂרָאֵֽל׃

ה בְּ֭ךָ בָּֽטְח֣וּ אֲבֹתֵ֑ינוּ בָּֽ֝טְח֗וּ וַֽתְּפַלְּטֵֽמוֹ׃

ו אֵלֶ֣יךָ זָֽעֲק֣וּ וְנִמְלָ֑טוּ בְּךָ֖ בָֽטְח֣וּ וְלֹא־בֽוֹשׁוּ׃

ז וְאָֽנֹכִ֣י תוֹלַ֣עַת וְלֹא־אִ֑ישׁ חֶרְפַּ֥ת אָ֝דָ֗ם וּבְז֥וּי עָֽם׃

ח כָּל־רֹ֭אַי יַלְעִ֣גוּ לִ֑י יַפְטִ֥ירוּ בְ֝שָׂפָ֗ה יָנִ֥יעוּ רֹֽאשׁ׃

ט גֹּ֣ל אֶל ה' יְפַלְּטֵ֑הוּ יַ֝צִּילֵ֗הוּ כִּ֘י חָ֥פֵֽץ בּֽוֹ׃

י כִּֽי־אַתָּ֣ה גֹחִ֣י מִבָּ֑טֶן מַ֝בְטִיחִ֗י עַל־שְׁדֵ֥י אִמִּֽי׃

יא עָ֭לֶיךָ הָשְׁלַ֣כְתִּי מֵרָ֑חֶם מִבֶּ֥טֶן אִ֝מִּ֗י אֵ֣לִי אָֽתָּה׃

יב אַל־תִּרְחַ֣ק מִ֭מֶּנִּי כִּֽי־צָרָ֣ה קְרוֹבָ֑ה כִּי־אֵ֥ין עוֹזֵֽר׃

אסתר היתה נערה יהודיה יתומה שגרה בשושן שבפרס, בתחילת תקופת האימפריה הפרסית, כנראה כמאה שנה לאחר חורבן הבית הראשון והגלית היהודים לבבל על ידי נבוכדנצר.

לפי המגילה, אסתר חיתה באומנה אצל מרדכי, דודה. חז"ל חלוקים, האם מרדכי היה בעלה או דודה.

שמה היהודי היה הדסה, אך היא נקראה אסתר על שהסתירה את יהדותה, ועל שמה של אלת הבבלים אשתר (כוכב).

אסתר נלקחה לארמון המלך בעקבות מבצע חיפוש בצו מלכותי, שחיפש מלכה מחליפה לושתי, שהוצאה להורג על ידי המלך אחשוורוש.

מעניין להתבונן על ההבדלים בין 2 המלכות, בעוד ושתי הגיעה מאילן יוחסין מפואר (בתו של בלשצר ונכדתו של נבוכצנצר השני), ומן הסתם בעלת השפעה רבה על צוות הארמון של המלך, על אסתר נאמר במגילה "כי לא הגידה את עמה ואת מולדתה", משמע, לא רק שמוצאה היה לא – ידוע למלך וליועציו, אסתר היתה חסרת קשרים והשפעה בארמון המלוכה באופן מוחלט. ייתכן שזו הסיבה שבגללה מצאה חן בעיני המלך, כיוון שושתי התנשאה עליו בשל מוצאה המיוחס לעומת מוצאו הפשוט (אחשוורוש היה סייס של סבה).

לפי המסופר במגילה, בעצת המן יועצו הבכיר, הוציא המלך אחשוורוש צו מלכותי להשמיד להרוג ולאבד את כל יהודי האימפריה, 127 מדינות, ביום אחד, בתאריך יג' אדר. הצו הזה גרם לזעזוע נורא בקרב היהודים, שחשו חסרי אונים מול המציאות הקשה. אסתר היתה למעשה המוצא האחרון להצלתם.

חז"ל מספרים לנו על התקופה הזאת כתקופה שבה עם ישראל הסתגל לחיים בגלות, וזנח את תקוותו לחזור לארץ ישראל ולבנות מחדש את בית המקדש. למעשה, העם חשב להתנכר לברית שכרת עם ה' במעמד הר סיני, ולזנוח את התפקיד שה' נתן לו, להיות עם סגולה ואור לגויים, וזאת הסיבה שבגללה נגזר על הדור הזה כליה.

במזמור כב' בתהילים, כותב דוד המלך "למנצח על אילת השחר", המזמור מתאר מצב של מצוקה קשה, של פחד ממוות ומהתנכלויות, וזעקה קורעת לב לעזרה שמיימית. חז"ל קישרו את המזמור הזה לאסתר, ולמדו ממנו על המתרחש בנפשה בזמן שפעלה בתוך ארמון המלך, בסבך התככים והמזימות, כדי להציל את בני עמה מגזרת הכליה.

חז"ל השוו את אסתר לאילת השחר.

השחר: הוא הינו הרגע החשוך ביותר בלילה, ממש לפני הזריחה. בשעה הזו כבר לא מגיע אור מהירח והכוכבים, אך גם השמש עוד לא התחילה להאיר.

האילה: בתורת הסוד ביהדות, האילה נמשלה לתורה ולשכינה. המילה "אילה" מגיעה משורש א.י.ל שמשמעותו כוח. כוחה של האילה, הוא הכוח להתחבר חיבור רגשי למצוקות של הסביבה ולהתפלל עליהן שיזכו לישועה, כמו שאשה בזמן הלידה מתפללת שהלידה תעבור בשלום ותינוקה יוולד בשלום.

לפי זה, מה משמעות הביטוי "אילת השחר"? זהו משל לכוח שפועל במעבה החושך, ושואף להביא את האור, וממתין בסבלנות עד שהאור עולה. האור הינו משל להבנה, להארה שיכלית. כמו ההבדל בין אדם שמגשש דרכו באפילה, לעומת אדם שאור מאיר לו את דרכו.

אסתר הצליחה לבטל את הגזירה בניגוד לכל הגיון. היא היתה לבד במערכה בארמון, מול תפיסה אנטישמית בוטה, מול המן בעל הכוח והקשרים, ומול המלך שלא ראה בה מעבר לכלי משחק. היא הצליחה לבטל את הגזירה ולהפוך אותו ליום משתה ושמחה, בזכות כוחות הנפש שהפעילה:

אמונה בה' המנהיג את כל האירועים, וההבנה שעליה לאחד את היהודים לשוב לתפקידם ולשליחותם.

וכן, ההבנה בנפש האדם. כשאדם פועל ממניעים אנוכיים הוא איננו מסוגל לראות דברים מחוץ לעצמו והוא בטוח שכל מה שקורה בעולם קשור אליו. אסתר ידעה לנצל את הנטיה הנפשית הזו כדי לגרום לפירוד וחשד בין המן ואחשוורוש, ולמעשה שיכנעה את המלך שזה לטובתו לבטל את הגזירה.

גזירת ההשמדה היתה ביטוי של החושך, וההצלה שאסתר הביאה היתה ביטוי של האור.

אסתר ביקשה מחכמי דורה "להיכתב לדורות", ולכן אנחנו חוגגים את חג הפורים וקוראים במגילה מדי שנה. בחרתי להמחיש את זכרונה של אסתר דרך ציורי אילות המופיעים בתקופות שונות בהיסטוריה היהודית.

האילות שבציור צויירו בהשראת:

פסיפס בתוך ביה"כ במעון - נירים, שנת כ- 500 לספ'

איור מתוך מחזור בני רומא רוטשילד, 1450

איור מתוך שיר השירים, זאב רבן 1930

צילומים עכשוויים של אילות, מיכל גלעדי ושחר כהן.

רמז נוסף לעוצמת הזיכרון הקיים לאורך דורות, ציירתי על ידי פמוט, המסמל נר של שבת. השבת היא יום מנוחה, ושמירת השבת הינה ברית עולם בין ה' לבין עם ישראל, לכל דורותם. כשהדור של אסתר פסק מלשמור שבת, הוא כיבה את הנר, את ברית העולם, ובכך איפשר לחשיכה להשתלט וייתר את קיומו בעולם.


bottom of page