אם תיטיב שאת If Thou Doest Well, Shall It Not Be Lifted Up

The painting visualizes the dialogue that took place between God and Cain before he killed his brother. The question that God addresses to Cain“Why art thou wroth? and why is thy countenance fallen?” is followed by the verse that served as inspiration for the title of this painting: “If thou doest well, shall it not be lifted up? and if thou doest not well, sin coucheth at the door; and unto thee is its desire, but thou mayest rule over it.” The painting features a chair that is floating amidst a clouded sky as if it was carrying an invisible presence, hinting at the attributes that transcend the restrained spectrum of reality whose many layers we cannot actually see... Into this narrative of the fall of man’s interiority, Chani Cohen Zada weaves the priestly blessing that calls on the divine face to illuminate and carry man’s fallen face: “The LORD bless thee, and keep thee; The LORD make His face to shine upon thee, and be gracious unto thee; The LORD lift up His countenance upon thee, and give thee peace.” The place that the artist builds inside her bears the hard feelings of the face after its fall... The connection to God gives the blessing and the strength to bear the inner child, which is symbolized by the crown adorning the chair.

(Rachel Verliebter)

ברכת כהנים, היא הברכה שהכהנים צווו לברך את עם ישראל.

זה נוסח הברכה:

״יברכך ה׳ וישמרך

יאר ה׳ פניו אליך ויחונך

ישא ה׳ פניו אליך וישם לך שלום״

(במדבר ו׳ כב׳-כז׳)

זו ברכה שנאמרה בימי התנ״ך ומוסיפה להיאמר עד היום.

כיום היא נאמרת באמצע התפילה בבית הכנסת. הכהנים עולים לבימה מול ארון הקודש, מתעטפים בטלית ומברכים את הקהל.

אני יושבת בעזרת הנשים בזמן ברכת הכהנים אני מציצה מלמעלה ורואה את האבות מושכים אליהם את ילדיהם ומתכסים יחד בטלית. מלמעלה המחזה נראה כמו דמויות אמורפיות המתנדנדות בקצב אחיד, קשובים וממתינים. באותם רגעים אני מדמיינת את עצמי עטופה בטליתו של הקב״ה ומרגישה כמו ברחם מוגן.

הפסוק האחרון בברכה ״ישא ה׳ פניו אליך״ מדבר על נשיאה של פנימיות. הפנימיות, היא הסיבתיות של הדברים. למה דברים קורים כפי שהם קורים.

אני מוצאת קשר בין הנשיאה הזאת לבין הסיפור של קין והבל בספר בראשית:

בספר בראשית פרק ד׳ אלוקים נענה למנחתו של הבל ולא למנחתו של קין. קין קינא בהבל קינאה קשה ואיומה, שהביאה איתה כאב ושנאה ורצון להשמיד את הבל. נאמר שם: ״ויחר לקין מאד ויפלו פניו״.

אלוקים שאל את קין: ״למה חרה לך ולמה נפלו פניך?״.

בפשטות נוכל לדמיין את קין עם פרצוף עגום ועצבני. אך המילים אומרות גם: נפלו פניו. הפנימיות, המהות שלו נפלה.

כשאלוקים לא נענה למנחתו קין הרגיש מושפל וחסר קיום.

כך לחשה לו קנאתו בתוך ראשו: ״אלוקים אוהב את הבל יותר ממך. הוא חושב שאתה אפס״.

את המצב הרגשי הזה, אלוקים ביקש ממנו ״לשאת״:

״הלא אם תיטיב, שאת.

ואם לא תיטיב, לפתח חטאת רובץ.

ואליך תשוקתו ואתה תמשול בו.״

(בראשית ד׳ ז׳)

אלוקים הסביר לו - יש לך בחירה. להיטיב, זה לשאת את הנטל. לשאת את הכאב ולשלוט בו. האופציה השניה - לא להיטיב. אם תבחר ברע, ותפעל לפי הדחף שהרגש דורש ממך לפעול - החטא, ההחטאה, מחכה לך מעבר לפינה. החטא משתוקק למשול בך, אני מבקש ממך למשול בחטא. אלוקים ביקש ממנו להתגבר. מה שלא קרה.

בברכת הכהנים, מועברת לכל אחד מאיתנו ברכה: ״יברכך ה׳ וישמרך. יאר ה׳ פניו אליך - ויחונך. ישא ה׳ פניו אליך - וישם לך שלום״

אפשר לראות בחלק האחרון של הברכה, את תשובת אלוקים לקין.

כשקשה לך ואתה פונה לאלוקים, פניך, הפנימיות שלך, לא תיפול. אלוקים ישא אותה אליך, ואז יהיה לך שלום.

ביצירה הזאת מופיע כיסא נדנדה ועליו כתר.

את כיסא הנדנדה קיבלתי מאמי כשהייתי בת שלוש. כסא זה מסמל עבורי את המקום הפנימי של האדם, מקום בוגר מכיל ומאמין, ואת היכולת של האדם לבחור בטוב.

הכתר, הוא כתר של ילדה קטנה, נסיכה רודנית ומפונקת שרוצה שהכל יעבוד לפי רצונה. הכתר מסמל את הרגשות המכאיבים שדורשים מהאדם פעולה מיידית ואימפולסיבית, פעולה שמביאה לידי חטא.

ביצירה, הכיסא נושא את הכתר בתוכו במחווה של אהבה ופיוס ובכך מאפשר את המשכו של הפסוק:

״ישא ה׳ פניו אליך, וישם לך שלום״