Firmament שמיים

The painting is a self-portrait of the artist looking “there” at the sky (the artist relates to Hebrew word for firmament shamayim as plural of sham = there). The firmament is sprinkled with biblical verses that serve as a background for the scene: “Look forth from Thy holy habitation, from heaven, and bless Thy people Israel.” The artist’s gaze seeks the throne of glory hanging in the sky, yet she is unable to establish a communication with it. While here, she longs to be there. This wish to get away from the here and now is a source of frustration since the infinite there will always remain unreachable. Against the external “there” an internal “there” can be found that merges with the divine essence of man. As such, the painting expresses the longing to be in touch with heaven, which the artist considers to be the very purpose of the soul. (Rachel Verliebter)

הציור שמיים (2017) מציג דיוקן עצמי של האמנית המשקיפה ל"שם" (שמיים = פעמיים שם). שמי הציור זרויים מפסוקים המשמשים לרקע הסצנה שאף היא בנויה על פסוק: "השקיפה ממעון קדשך מן השמים וברך את עמך את ישראל"[1]. מבט האמנית תר אחר כיסא הכבוד התלוי ברקיע מבלי שתצליח לתקשר עמו. בעודה כאן שואפת להיות שָם. רצון זה להתרחק מהכאן ועכשיו מהווה מקור לתסכול הרי השָם האינסופי יישאר בלתי-מושג לעולם. מנגד לשָם החיצוני קיים שָם פנימי המתמזג עם "ה̤שֵׁם" במהות האדם. הציור מנכיח את הכמיהה ליצירת קשר עם השמיים, שהאמנית רואה כתכלית נשמת האדם.

דברים כו, טו [1]